איך לזהות ידיעה כוזבת ברשתות החברתיות: מדריך מעשי לקורא הישראלי
סרטון מזויף, צילום מסך מפוברק או שמועה בקבוצת ווטסאפ: כך תבדקו ידיעה לפני שאתם מאמינים לה או מעבירים אותה הלאה.
בימים של אירועים ביטחוניים, משברים פוליטיים או אסונות טבע, הרשתות החברתיות מוצפות במידע. חלק ממנו נכון, חלק ממנו חלקי, וחלק לא מבוטל ממנו פשוט שקרי. צילום ישן שמוצג כאילו צולם היום, הודעה קולית מבהילה שמגיעה מ״מקור ביטחוני״, צילום מסך של כתבה שמעולם לא פורסמה. ההשלכות יכולות להיות חמורות: בהלה מיותרת, פגיעה בשמם הטוב של אנשים ואפילו סכנה ממשית. החדשות הטובות הן שאפשר ללמוד לזהות את רוב הידיעות הכוזבות עם כמה בדיקות פשוטות.
למה ידיעות כוזבות מתפשטות כל כך מהר
ידיעה כוזבת בנויה בדרך כלל כך שתעורר רגש חזק: פחד, כעס, הזדהות או תחושה של סוד שנחשף. הרגש הזה גורם לנו לשתף מהר, לפני שעצרנו לחשוב. אלגוריתמים של רשתות חברתיות מגבירים תוכן שזוכה לתגובות רבות, ולכן תוכן קיצוני ומרעיש נוטה להגיע לקהל רחב יותר.
בנוסף, רבים מאיתנו מקבלים מידע בקבוצות סגורות של משפחה, חברים ועבודה. כשהודעה מגיעה מאדם שאנחנו מכירים וסומכים עליו, אנחנו נוטים להאמין לה, גם אם הוא עצמו קיבל אותה מגורם לא ידוע ולא בדק אותה.
יש גם מי שמפיץ מידע כוזב בכוונה. גורמים עוינים מפעילים לעיתים רשתות של חשבונות מזויפים כדי לזרוע בהלה, להעמיק מחלוקות פנימיות או לפגוע באמון הציבור במוסדות. במקביל יש אתרים שמפרסמים כותרות מטעות רק כדי למשוך תנועה ולהרוויח מפרסומות. ההבנה שמאחורי חלק מהתוכן עומדת כוונה מכוונת היא הצעד הראשון בהתגוננות.
בדיקת המקור
השאלה הראשונה שכדאי לשאול היא מי פרסם את הידיעה במקור. האם מדובר בכלי תקשורת מוכר, בגוף רשמי או בחשבון אנונימי? חשבונות שנפתחו לאחרונה, ללא תמונת פרופיל אמיתית ועם מעט עוקבים, צריכים להדליק נורה אדומה.
אם הידיעה מיוחסת לכלי תקשורת, כדאי להיכנס לאתר שלו ולבדוק האם היא באמת פורסמה שם. צילומי מסך של כתבות קל מאוד לזייף, ולכן אין להסתמך עליהם. גם קישורים יכולים להטעות: אתרים מתחזים משתמשים בכתובת שדומה מאוד לכתובת של כלי תקשורת אמיתי, עם שינוי של אות אחת או סיומת שונה, ומעצבים את העמוד כך שייראה זהה למקור. לפני שמאמינים לכתבה, כדאי להסתכל היטב על שורת הכתובת ולבדוק שהגעתם לאתר הנכון. ידיעה דרמטית באמת תופיע בדרך כלל במספר כלי תקשורת במקביל תוך זמן קצר.
בדיקת תמונות וסרטונים
חלק גדול מהמידע הכוזב מבוסס על תמונות וסרטונים אמיתיים שהוצאו מהקשרם. סרטון של פיצוץ במדינה אחרת לפני כמה שנים יכול להיות מוצג כאילו צולם אתמול בישראל. כלי חיפוש תמונה הפוך, שזמינים בחינם במנועי החיפוש המרכזיים, מאפשרים לבדוק אם התמונה הופיעה ברשת בעבר.
כדאי גם להתבונן בפרטים: שלטים בשפה זרה, מזג אוויר שאינו מתאים לעונה, כלי רכב או מדים שאינם ישראליים. בעידן של בינה מלאכותית יש לשים לב גם לסימנים של תמונות מחוללות, כמו ידיים מעוותות, טקסט משובש ברקע או תאורה לא טבעית.
סימנים מחשידים בטקסט
לידיעות כוזבות יש לא פעם מאפיינים לשוניים מוכרים. הנה כמה סימנים שכדאי לשים לב אליהם:
- פנייה דחופה להעביר את ההודעה לכמה שיותר אנשים.
- ייחוס למקור עמום כמו ״חבר שמשרת ביחידה״ או ״גורם בכיר״ ללא שם.
- שגיאות כתיב רבות, סימני קריאה מרובים ואותיות גדולות בהודעות באנגלית.
- טענה שהתקשורת ״מסתירה״ את המידע ורק ההודעה הזו חושפת את האמת.
- היעדר תאריך, מקום או פרטים שניתן לאמת.
הקולות הרשמיים בשעת חירום
בזמן אירועים ביטחוניים חשוב במיוחד להסתמך על ערוצים רשמיים: הודעות פיקוד העורף, דובר צה״ל, המשטרה ומשרדי הממשלה. גופים אלה מפרסמים עדכונים ביישומונים, באתרים ובחשבונות הרשמיים ברשתות החברתיות, וכלי התקשורת המרכזיים מצטטים אותם.
כשמגיעה הודעה שמזהירה מאירוע או מורה לפעול בצורה מסוימת, וההודעה הזו לא מופיעה בשום ערוץ רשמי, סביר מאוד שמדובר בשמועה. הימנעות מהעברת הודעה כזו היא תרומה ממשית לשקט הציבורי.
מה עושים כשנתקלים בידיעה כוזבת
הצעד הראשון הוא לא להעביר אותה הלאה, גם לא כדי לשאול ״זה נכון?״. כל העברה מגדילה את תפוצתה. אם מישהו קרוב שלח לכם הודעה כזו, אפשר להשיב לו בעדינות ולהסביר מה מצאתם. ברוב הרשתות החברתיות אפשר גם לדווח על תוכן כוזב או מטעה.
כדאי ללמד גם את הילדים ואת ההורים המבוגרים איך לבדוק מידע, שכן שתי הקבוצות האלה חשופות במיוחד לידיעות כוזבות. שיחה פתוחה בבית על דוגמאות אמיתיות של שמועות שהתבררו כשקריות היא דרך טובה לפתח חשיבה ביקורתית, בלי להטיף ובלי להפחיד.
בישראל פועלים גם מיזמים של בדיקת עובדות בכלי התקשורת השונים, שבודקים טענות של פוליטיקאים וידיעות ויראליות. כשמתעורר ספק, כדאי לחפש האם הטענה כבר נבדקה. ולבסוף, כדאי להיות ענווים: גם אנשים זהירים נופלים לפעמים בפח, והדבר החשוב הוא לתקן בגלוי כשמתברר שהעברנו מידע שגוי.
לסיכום, בעולם שבו כל אחד יכול לפרסם כל דבר, האחריות לבדוק עוברת במידה רבה אלינו כקוראים. כמה שניות של בדיקה, שאלה פשוטה על המקור ועצירה לפני לחיצה על כפתור השיתוף יכולות למנוע הפצה של שקר ולשמור על סביבה תקשורתית בריאה יותר לכולנו.